<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן פ"א</h1>
<h2>דף כה.</h2>
ועוד יש חילוק בין נדר לשבועה, שהמתפיס בנדר נדר. והמתפיס בשבועה אינה שבועה. ונדר חל על נדר, ושבועה אינה חלה על שבועה. נדרים חלים על דבר מצוה כדבר הרשותא) ואין שבועה חלה אלא על דבר הרשות. נדרים אינם חלים אלא על דבר שיש בו ממש לאפוקי דבר שאין בו ממש כגון קונם שינה עלי. אבל שבועה חלה אפילו על דבר שאין בו ממש, כגון שבועה שלא אישן. וגם בנדר אם אמרב) קונם עיני בשינה אסור, ומה שאמרו חכמים שנדרים חלים על דבר מצוה, זהו במתכוין לנדור שיתענה בי"ט, אבל אם נדר סתמ' שני וחמישי ואמר אלו הייתי יודע שהיה חל י"ט בהן לא הייתי נודר, בטל נדרו כדאמרינן לקמןג). [סמ"ק סימן פ"א]. א) בשבועות מפרש דבר מצוה כגון דאמר ישיבת סוכת מצוה עלי קונם אסור לישב בסוכה עד שיתירו לו אבל בשבועה אינה חלה אם אמר שבועה שלא אשב בסוכה של מצוה מותר לו לישב בסוכה בלא התרה אבל עובר משום שבועות שוא ואפי' אמר ישיבת סוכה עלי בשבועה מכל מקום אינה חלה דסוף סוף שבועה הוי. והוי כאילו אמר שבועה שלא אשב בסוכה כדאי' בתוספות דשבועות פרק שלישי דף כ"ה ע"א בד"ה מה שאין כן ובפנים פירש דלענין תענית ביום טוב קאמר. ע"כ. ב)0ואפילו קונם שינה עלי משמע בנדרים דצריך שאלה מדרבנן. ג) גבי ימים טובים הכתובים במגילת תעניות מיהו מדאמרינן במס' נדרים פותחין לו לאדם בכבוד שבתות וי"ט משמע דצריך התרה ואפי' אין מתירין לו כי אם בשבת וי"ט בטל כל נדרו אפילו שאר ימים דכיון שהותר מקצתו הותר כולו.
<h2>דף כו:</h2>
שלא לעבור על שבועת בטוי שנאמר (במדבר ל') לא יחל דברו, וה"ה על הנדר ואמרו חכמים אם גמר בלבו להוציא פת חיטין והוציא פת סתם אינו אסור אלא בפת חיטין בלבד. ואם הנשבע ת"ח מותר. ואם הוא עם הארץא) צריך שאלה לחכם הנשבע וחזר בו, תוך כדי דבור מותרב). [סמ"ק סימן פ"א]. א)0ש"ע התיר ולא חילק. ב) ש"ע והוא שאומר החזרה בפיו.
